בלי צחוק, חיפה זאת אולי העיר הכי אנדררייטד בארץ יחסית למה שהיא באמת שווה. עד כדי כך חמור העניין, שהגענו למצב ההזוי שבו תושבי השרון והמרכז מתנשאים על חיפה בשל חיי הלילה היבשים שלה, והמרחק שלה מהאתרוג הקדוש – דהיינו, תל-אביב.
זאת תופעה מגוכחת, שנובעת בעיקר מבורות ואגוצנטריות מושרשת בקרב חלק לא קטן מתושבי מרכז הארץ. האמת היא, שבניגוד לעיירות הלוויין המרובות של תל-אביב, חיפה מחזיקה במוסדות עצמאיים, ובחיי לילה בלתי-תלויים עוד מלפני שתל-אביב בכלל נוסדה. הרי עד להכרזת העצמאות חיפה הייתה הבירה האדמיניסטרטיבית של הבריטים. מעין "תל-אביב" של תקופת המנדט, אם תרצו. יצאו ממנה רכבות לביירות ולדמשק וגם הנמל הגדול בה הפך אותה למרכז תרבות ומסחר משמעותי. אפילו כיום, כאשר חשיבותה ירדה – היא נותרה העיר השלישית בגודלה, היחידה עם רכבת תחתית משלה, ותחבורה ציבורית בשבת.
יחד עם זאת, ממשיכים ללא בושה לטפח את הסטריאוטיפ המקולל: חיפה זאת עיר "מתה", רדומה ומזדקנת שאין מה לעשות בה. הכי כואב לי לראות חיפאים שנופלים במלכודת הזאת, ומאמינים לשטויות האלה שאומרים על העיר שלהם.
כן, חיפה איננה תל-אביב, ולעולם לא תהיה. בדיוק כמו שתל-אביב לא תהפוך להיות ירושלים, וירושלים לא תהפוך לחיפה. הקונסטרוקציה והאוכלוסיות של שלושת הערים שונות מכדי להניב אותן תוצאות. בתל-אביב היכן שלא תזרוק אבן, תמצא מסיבה – ובחיפה זה לא ככה – אבל אם תרצה מסיבה, אתה תמצא הרבה יותר מאשר בכל עיר אחרת, מלבד תל-אביב. ומעבר לזה – יש גם מבחר עצום של פאבים מצויינים, למקרים שאתה רק רוצה לשבת במקום כלשהו ולהשתכר.
הבעיה העיקרית היא בימי החול. כי אם אתה רוצה לפזז להנעתך באמצע השבוע, עם אפשרות רצינית לאיזה הוק-אפ מוצלח, תצטרך לבחור בין הכפרות במוריסון לבין הנשמות בקורנר(ועוד מספר מקומות אחרים בסיגנון), ולהתמודד עם מוזיקה שאחותך הטינאייג'רית שומעת ב-MTV.
וזה לא שאין באמצע השבוע גם מסיבות והופעות עם מוזיקה קצת יותר מעניינת – הפאבים סינקופה והתיכון, ביט, והמרתף10 עושים בתחום הזה עבודה מצויינת(וגם פאב אלפאנט ודי-מיוזיק, אם להרחיק עד הקריות) – אבל במרבית המקרים תמצא שם קומץ אנשים, שלא ישארו יותר משעה או שעתיים לפני שיתקפלו הביתה כי יש להם עבודה או לימודים למחרת.
מה לעשות, בכל זאת אחד היתרונות הבולטים של תל-אביב זה ההיפסטר-שיק ללא-הפסקה שלה(או הריכוז החריג של בטלנים-שמודעים-לעצמם-באופן-אירוני ולא צריכים לדאוג להתעורר לעבודה בבוקר). ובחיפה, לעומת זאת, אין באמת מחסור בחיי לילה – אלא מחסור בחיי לילה אלטרנטיביים מוצלחים.
זה לא תמיד היה ככה. רק לפני שנה היה לנו את הסיטי הול – מקדש המוזיקה האלטרנטיבית של העיר. הבית למסיבות רוק, רגאיי, דאבסטפ, ודראם נ' בייס. ולמרות שהוא היה פעיל בעיקר בסופ"ש, נדמה היה שבאותה תקופה חיי הלילה פרחו בכל מקום – לא רק בסיטי הול עצמו, אלא גם בהמון מקומות אלטרנטיביים אחרים מסביב לו. אבל ברגע אחד חייו נקטעו באיבם, בשל סיכסוך משפטי מטומטם, וכולנו הרגשנו כאילו שהוציאו מארוחת הערב שלנו את המנה המרכזית.
חיי הלילה נכנסו לתרדמת. אמנם על פני השטח צצו כמה מקומות חדשים – כמו התיכון, ו-די-מיוזיק. ומקומות ותיקים יותר, כמו סינקופה, ביט, והמרתף10 המשיכו בקו הקבוע שלהם… ובכל זאת, זה כבר לא היה אותו הדבר.
כי בסופו של יום, הגודל כן קובע. ואפילו שהמקומות האחרים שציינתי הם מאוד מוצלחים, ואני אוהב לבלות בהם – הם ברובם קטנים יחסית(או רחוקים, במקרה של די-מיוזיק). הסיטי הול, לעומת זאת, היה ענק: בניין אימתני ורקוב, עם שלוש רחבות, שירותים מגעילים ואלכוהול במכירי זנות. זה היה המקום עם האווירה הכי טובה בשביל השתרמטות המונית, וברגע שנסגר – גם בלב של תושבי חיפה משהו נסגר, ומנע מאיתנו לזרום יותר מדי או לעשות שטויות במסיבות האלטרנטיביות האחרות שהתרחשו פה.
אבל לאחרונה, אני מרגיש איזו התעוררות מחודשת. אולי בגלל השמועות על פתיחת וונדרבאר, היורש של הסיטי הול, ניצתת פה איזו רוח של תחרותיות בריאה… ואולי לאנשים פשוט נמאס מהיובש האלטרנטיבי ששורר כאן.
פעם ניסיתי לכתוב בלוג שבועי שיוקדש לחיי הלילה האלטרנטיביים של חיפה,אבל הוא היה כישלון אפי כי לא היה לי כוח להתמיד בו. אז לזכר הימים ההם, אני אנצל את הבמה הזאת רק בשביל להזכיר:
יום חמישי ה-22/12: האחים רמירז עם הופעה גרובית בסינקופה, וגם מסיבת רגאיי ודאבסטפ בנתנזון המשופץ.
יום שישי 23/12: מעירים את העיר בתיכון, עם איזי ריידר ו-3421 החיפאים שמבצעים מוזיקה אלקטרונית בלייב(וגם איזה דיג'יי מונפץ מברלין).
מוצ"ש 24/12: רוצי בובה בהופעת רוקנרול פיפטיז-סטייל בתיכון, ו- אורפנד לנד האגדיים מגיעים להופעה בביט.
נ.ב.: גילוי נאות – אין לי באמת אחות טינאייג'רית ששומעת מוזיקה של MTV. יש לי אחות גדולה.
